<h1>סמ"ג עשין סימן רמ"ח</h1>
<h2>דף טו.</h2>
שנינו בפ"ו (מ"ז ור"ש) דמקואות ומביאה בפ"ק דיבמות (ט"ו א' ותד"ה עירוב) עירוב מקוואות כשפופרת של נוד כעוביה וכחללה של שפופרת שהם כשתי אצבעות חוזרות למקומן לסבבן בנקב בריוח, ודווקא כשיש כותל מפסיק בין שני המקוואות צריך שיהא שם נקב כשפופרת לחברן יחד להכשיר מקוה חסר ע"י כן אבל אם אין דבר מפסיק בין שני המקוואות אין צריך אלא שיהו המים מחברין אותם ברום כקליפת השום על רוחב כשפופרת דתנן במסכת פרה (פ"ה מ"ח) שתי שקתות [המים] שבאבן אחת קידש אחת מהן המים שבשנייה אינן מקודשין היו נקובות מזו לזו כשפופרת הנוד או שהיו המים צפין על גביהן כקליפת השום קידש אחד מהן המים שבשנייה מקודשין, עוד שנינו בפ"ו דמקוואות (מ"ט) כותל שבין שני מקוואות שנסדק לשתי מצטרף לערב אין מצטרף עד שיהא במקום אחד כשפופרת הנוד נפרצו זה לתוך זה על רום כקליפת השום ועל רוחב כשפופרת הנוד, ומה ששנינו בפ"ח דטהרות (מ"ט) מקל שהיתה מליאה משקין טמאין כיון שהשיקה למקוה טהורה דברי רבי יהושע וחכמים אומרים עד שיטביל את כולה, הנצוק והקטפרס ומשקה טופח אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה, הא טופח להטפיח חיבור ואין צריך רום כקליפת השום, ההיא לעניין השקה דווקא שנויה ולטהרה דומיא דלטומאה דאם יש כאן מים טמאין ומשיקן לנהר ע"י טופח להטפיח חיבור וכן משמע בפרק שני דגיטין (ט"ז א' ותד"ה נצוק ע"ש) דמסקינן עלה דההיא דנצוק דילמא לעניין מקוואות ורבי יהודה היא מכלל שעד עתה לא היה מעמידה במקוואות אלא בדבר אחר וגם כי מעמידה במקוואות מעמידה דווקא כרבי יהודה אבל לרבנן בעינן רום כקליפת השום על רוחב כשפופרת.
<h2>דף עח.</h2>
גרסינן בעירובין פ"ק (ד' ב') ובנדה פרק בתרא (ס"ז ב') א"ר יצחק דבר תורה, כלומר מהלכה למשה מסיני שהרי שיעורין חציצין ומחיצות הלכה למשה מסיני (רש"י) רובו ומקפיד עליו חוצץ מיעוטו אינו חוצץ אף ע"פ שמקפיד, וגזרו חכמים על רובו שאינו מקפיד גזירה משום רובו המקפיד וכן גזרו על מיעוטו המקפיד משום רובו המקפיד. פירש רבינו שלמה (שם) דרובו רוב שערו קאמר, שבנדה מביאה על עניין שער שאומר שם (ס"ז א') נימא אחת קשורה חוצצת מפני שמהודקת יפה שתים אינן חוצצות ואמר ר' יוחנן אין לנו שתהא חוצצות אלא אחת ואמר רבי יצחק שאם רוב שערו קשור אחת אחת ומקפיד עליו חוצץ. ורבינו חננאל פירש דהוא הדין בגוף אם רוב גופו מכוסה מדבר החוצץ בו וכן מוכיח בפרק הערל (יבמות ע"ח א') גבי נכרית מעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה שמקשה שם והאמר רב כהנא לא שנו אלא רובו אבל כולו חוצץ ומתרץ שאני עובר דהיינו רביתיה, ועוד כי במסכת מקוואות (פ"ט מ"ה—ו') נותן שיעור בחציצת בגדים (עירובין שם תד"ה דבר בשם ר"ת) ואין לחלק בין גוף הבגד לגוף האדם אלא ודאי מדבר גם בגופו או בגוף הכלי אם היה על רובם דבר המקפיד עליו חוצץ ולאחר גזירה אף כשאינו מקפיד. ורבינו משה כתב (מקואות פ"ב הט"ו) שהורו הגאונים שאם רוב שערו קשור אחת אחת אע"פ שאינו מקפיד עליו חוצץ, אבל נראה לו ששערו של אדם כגופו הוא חשוב לעניין טבילה ואינו כגוף בפני עצמו כדי שנאמר רוב השער אלא אע"פ שכל שער ראשו קשור נימא [נימא] אם אינו מקפיד עליו עלתה לו טבילה אלא אם כן נצטרף לחוצץ אחר על גופו ונמצא הכל רוב גופו, עד כאן דבריו.
<h2>דף פב:</h2>
ודווקא שהמקוה חסר אבל אם המקוה שלם כל מים שאובין שבעולם אינן פוסלין אותו דתנן במסכת מקוואות (פ"ו מ"ח) אחד עליון ואחד תחתון והיו בעליון ארבעים סאה ובתחתון אין כלום ממלא בכתף ונותן בעליון עד שירדו לתחתון ארבעים סאה, וכן מוכח בכמה מקומות במסכת מקוואות. ומה ששנינו שם (פ"ז מ"ב ור"ש) מקוה שיש בו ארבעים סאה חסר אחת ונפל מהן סאה לתוכו לא העלהו היו ארבעים סאה נתן סאה ונטל סאה כשר ומפרש בפרק הערל (יבמות פ"ב ב') ועד כמה אמר ר' יוחנן עד רובו אומר רבינו יעקב שאותה משנה מדברת במי פירות כמו שמוכיח שם למעלה אבל מים לא היו פוסלין אותו אפילו בכולו כיון שהמקוה שלם.
